פלאפון תקשורת בע"מ נ' מוחמד יוסף

פסק דין

במרכזה של התביעה שבפניי, עומד הסכם התקשרות למתן שירותי רדיו טלפון, בין הנתבע לבין התובעת, מיום 18.01.07 (להלן: "ההסכם").

על פי ההסכם, הנתבע רכש שלושה מכשירי פלאפון מסוג מוטורולה V3C בעלות כוללת בסך של 6,224.52 ₪. על פי תנאי ההסכם, הנתבע הצטרף למסלולים שלהלן ובתנאים שלהלן:

התשלום החודשי בגין כל אחד ממכשירי הפלאפון הינו 49.9 ₪ לחודש, למשך 36 חודשים.

עבור מנוי אחד אחד מתוך השלושה שהנתבע רכש, על הנתבע לשלם במסלול 66, סך של 269 ₪ לחודש, כאשר תעריף דקה אחיד לכל הרשתות הועמד על 36 אג' לדקה, כמות שיחות ראשונות בחודש ללא תשלום – 800 דקות, ו- 800 דקות לשיחות פנים ארגוניות בחודש ללא תשלום.

לגבי שני המנויים הנוספים נקבע מסלול לפיו, התשלום החודשי הקבוע הינו בסך של 119 ₪, כאשר תעריף דקת שיחה אחיד לכל הרשתות הועמד על 43 אג' לדקה, כמות שיחות ראשונות בחודש ללא תשלום – 300 דקות, ו- 300 דקות לשיחות פנים ארגוניות בחודש ללא תשלום.

אין חולק כי הנתבע עשה שימוש למשך שלושה חודשים במכשירי הפלאפון נשוא ההסכם, ומקובלת עליי טענת התובעת, לפיה, הנתבע לא שילם עבור השימוש שנעשה במכשירי הפלאפון. אמנם, התבע בעדותו טען כי שילם את החשבון הראשון שנשלח אליו, אך טענה זו לא הוכחה על ידו.

אין חולק, כי יתרת חובו של הנתבע עבור עלות מכשירי הפלאפון, עומדת על סך של 4,694.24 ₪.

אין חולק עוד, כי משלא דאג הנתבע לסילוק חובו לתובעת, נפתחו נגדו הליכי גבייה בהוצל"פ ובעקבות אותם הליכים הצדדים הגיעו ביניהם להסדר פשרה, לפיו, הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,994 ₪ בגין יתרת החוב השוטף שבפיגור עד למועד הפשרה. עוד הוסכם, כי לאחר ביצוע התשלום, יחוברו שלושת המכשירים לרשת התובעת, וכי הנתבע ימציא לתובעת הוראת קבע תקינה, בכפוף לבדיקה כלכלית ואישור התובעת, כאמצעי תשלום לכל חיוביו העתידיים אצל התובעת.

ביום 27.11.07, הנתבע שילם את הסך של 3,994 ₪. זאת ועוד, הנתבע המציא הוראת קבע וזו נשלחה לבדיקה כלכלית שהעלתה, כי הוראת הקבע אינה תקינה וכי ישנם החזרים בחשבון הבנק ממנו ניתנה. על כן, בשלב מאוחר יותר, הנתבע המציא הוראת קבע חדשה, הפעם לחיוב חשבונה של אשתו. הוראת קבע זו נבדקה ונמצא כי הפרטים הרשומים בהוראת הקבע אינם תואמים את הפרטים של בעל החשבון הרשום בבנק. ביום 2.8.08 הנתבע המציא הוראת קבע חדשה על שם אשתו, ושוב הבדיקה הראתה כי הוראת הקבע אינה תקינה. הודעה על תוצאות הבדיקה הכלכלית נמסרה לנתבע ומאז לא התקבלה תגובה כלשהי מטעמו והנתבע לא המציא הוראת קבע חדשה.

התובעת טוענת, כי הנתבע חייב לשלם לה את הסך של 12,996 ₪. סכום זה משקף את סכום התביעה בסך של 16,990 ₪ לאחר קיזוז הסך של 3,994 ₪ ששולם על ידו של הנתבע בעקבות הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים כאמור לעיל.

הנתבע טוען, כי התובעת היא זו שהפרה את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בעקבות הליכי ההוצל"פ שנפתחו כנגדו. לטענתו, התובעת לא פנתה כלל לבנק הפועלים בו מתנהל חשבונו של הנתבע או לבנק מסד (סניף 180) בו מתנהל חשבונה של בת זוגתו אבראהים ראידה, והסתפקה בטענה סתמית ולא מוכחת, לפיה הוראת הקבע לחיוב החשבון של בת זוגתו אינה תקינה חרף העובדה שמעולם לא פנתה בדרישה כלשהי לבנק בו מתנהל חשבונה של בת זוגתו. עוד טוען הנתבע, כי הוראת קבע על סך 1,405 ₪ בבנק הפועלים בוטלה על ידו ולא מסיבת א.כ.מ. כפי שטוענת התובעת אלא כתוצאה מחיוב מופרז עבור המכשירים בניגוד למה שהבטיח סוכן מטעם התובעת, כרמל זידאן ( להלן: "כרמל"), להעניק לנתבע חבילה של 48 שעות חודשיות בעלות של 550 ₪. הנתבע טוען, כי התובעת ניתקה את מספרו האישי וגרמה לו בכך, נזקים ופגיעה במוניטין שלו כעורך דין. עוד טוען הנתבע כי הוא שילם בויזה סך של 3,994 ₪ וזאת כנגד התחייבות התובעת כי מכשירי הפלאפון יחוברו מיידית, אולם הקווים לא חוברו. לפנים משורת הדין מוכן הנתבע לשלם את יתרת עלות המכשירים.

נוכח נכונותו של הנתבע לשלם את יתרת עלות המכשירים שנותרו בידו ובבעלותו, ונוכח העובדה, כי הנתבע שילם סך של 3,994 ₪ על חשבון החוב השוטף, ברי כי המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים, הינה תשלום הסך של 1,800 ₪ לפני מע"מ, לכל מכשיר, ובסה"כ 5,400 ₪ לפני מע"מ לשלושת המכשירים עבור דמי יציאה.

על פי סעיף 2 (5) להסכם נקבע כי: "בקשה לביצוע שינוי באחד או יותר ממכשירי הפלאפון (הקווים) שבסעיף 1 לעיל, לרבות אי תשלום דמי השרות במועדם וכסדרם מכל סיבה שהיא, יחוייבו מיד בפירעון מלוא יתרת התשלומים בגין מכשיר/י הפלאפון והאביזרים כמפורט בסעיף 1 לעיל, וכן בנוסף, בתשלום בסך 1,800 ₪ (לפני מע"מ) לכל מכשיר פלאפון (קו לעמלת יציאה)..".

אכן, הנתבע חתום על ההסכם, אלא מאי? נציג התובעת, מר כרמל זידאן, לא הסביר לנתבע כי יהא עליו לשלם דמי יציאה במקרה כלשהו ו/או במקרה של הפרת התחייבותיו של הנתבע על פי ההסכם. דבריו של הנתבע בהקשר זה יצרו עלי רושם אמין ביותר. דבריו של הנתבע בהקשר זה הינם סבירים, היגיוניים ומתיישבים עם היגיון הדברים, השכל הישר וניסיון החיים. לא נדיר, ואף סביר יותר, שלקוחות התובעת חותמים על הסכמי ההתקשרות מבלי לקרוא את ההסכמים, שהינם הסכמים מורכבים וארוכים יחסית, ומסתמכים על ההסברים הניתנים להם על ידי סוכני ו/או עובדי התובעת אודות התנאים העיקריים של אותם הסכמים. עצם העובדה כי הנתבע בנידון דידן, הינו עורך דין במקצועו, אין בה כדי לשנות מאומה. גם לעורך דין ו/או לכל אדם בעל השכלה משפטית, מותר להסתמך על ההסברים הניתנים על ידי נציגי ו/או עובדי התובעת אודות תנאי ההתקשרות ומחובתה של התובעת לוודא, כי נציגיה ו/או סוכניה ו/או עובדיה מבצעים את עבודתם נאמנה ודואגים להעמיד את לקוחותיה על חובותיהם לפני העמדתם על זכויותיהם ועל הפיתויים שבכל עיסקה. בעדותו בפניי, העיד הנתבע, כי: "אני לעולם לא עברתי על ההסכם, אני לקחתי את מילת זידאן מילה של כבוד, הוא הגיע אליי למשרד בצורה הכי מסודרת, לבוש טוב, נתן עליי רושם מאוד אמין, ומה שאמר לי זה מפורשות זה שאני משלם 550 ₪... הסוכן שלכם לא כתב ... אם אתה לא עומד בהתחייבות יש דמי יציאה ... ". המועד הראשון בו נודע לנתבע על דמי היציאה, היה במועד קבלת מכתב ההתראה. גרסתו של הנתבע אודות ההסברים שקיבל ממר כרמל זידאן עלתה במסגרת התנגדותו לבקשת הביצוע שהוגשה על ידי התובעת. גרסתו של הנתבע עלתה בכתב הגנתו, וחרף זאת, התובעת לא טרחה לזמן את מר כרמל זידאן למתן עדותו בפני בית המשפט. התובעת נימקה מחדלה זה בטענה, כי מר זידאן אינו עובד יותר בשירות התובעת. ברי, כי נימוק זה אינו מצדיק אי הזמנתו של מר כרמל זידאן למתן עדותו בפני בית המשפט לצורך הפרכת טיעוני הנתבע שהועלו עוד בשלב התנגדותו לבקשת הביצוע שהוגשה בלשכת ההוצל"פ.

לא זו אף זו: סעיף 2 (5) להסכם הקובע כי הפרת ההסכם תגרור אחריה חיוב מידי בפירעון מלוא יתרת התשלומים לרבות דמי עמלת היציאה, כתוב במובלע, בכתב קטן וכמעט שאינו נראה. התובעת נהנית מהזכות להחתים את לקוחותיה על הסכמים אחידים הכוללים תניות מתניות שונות באותיות קטנות, ומתעלמת מחובתה לרשום את כל התחייבותיו של הלקוח, לרבות כל השירותים שהוא מחוייב לשלם בגינם, במפורש בהסכם. בנידון דידן, ניתן לראות בבירור, כי התחייבות הנתבע לשלם דמי היציאה, לא הובלטה בהסכם. התובעת הדגישה בפני הנתבע את התנאים "המפתים", בעוד, שהעדיפה להחביא את התנאים המחיייבים את הנתבע בתשלום דמי יציאה בתוך תנאי ההסכם המנוסח באותיות קטנות. הנתבע, חרף היותו עורך דין, סמך על ההסברים והפיתויים כפי שהציג בפניו נציג התובעת. התובעת לא טענה, ולא הוכיחה, כי הנציג מטעמה לא הציג בפני הנתבע את המצג הנטען על ידו. התובעת לא הזמינה את הנציג שערך את העסקה נשוא התביעה, והדבר אומר דרשני.

טוב היה, אם התובעת הייתה מחתימה את לקוחותיה, לרבות הנתבע, על מסמך נוסף, בן עמוד אחד, באותיות גדולות, מעין טופס גילוי, אשר בו יירשמו בצורה מרוכזת, תמציתית ובהירה, כל עיקרי ההסכם, היינו: מס' המכשירים הנרכשים, המחיר שנדרש בגינם ופריסת התשלומים לגביהם, תקופת ההתחייבות ושיעור הקנס בגין יציאה מוקדמת, זיכוי זמן האוויר שניתן עבור השימוש במכשירים, וכו'. כמי שמנסחת את חוזיה האחידים ומחתימה את לקוחותיה, היה ראוי שהתובעת תקדיש סעיף נפרד בהסכם הדן בסוגיית עמלת היציאה בצורה ברורה ובולטת ובעיקר בשקיפות, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת לקבלת דמי היציאה להידחות. מנגד, ברי כי התובעת זכאית לקבלת יתרת עלות מכשירי הפלאפון מאחר ואלה נותרו בחזקתו ובבעלותו של התובע.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,694.24 ₪ בגין יתרת עלות המכשירים שלא שולמה על ידי הנתבע. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ביטול העסקה ועד היום.

תקופת ההתחייבות המקורית על פי ההסכם הייתה ל 36 חודשים. תקופה זו חלפה לה בחודש ינואר 2010, ועל כן, אין מקום לפריסת החיוב לתשלומים חודשיים כלשהם. על כן, תשלום הסכום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.